קשר כל הכחות בשם 

קשר כל הכחות בשם\וממה שאתה צריך לדעת כי ארבעת היסודות נזכרו תחילה אחר השמים אשר אמרנו כי שם ארץ הראשון מורה עליהן, לפי שהזכיר ארץ ומים ורוח וחושך. וחושך היא האש היסודית אל תחשוב זולת זה, אמר ודבריו שמעת מתוך האש ואמר כשמעכם את הקול מתוך החושך ואמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ונקראה האש היסודית בשם זה, מפני שאינה מאירה אלא שקופה, ואילו הייתה האש היסודית מאירה היינו רואים כל החלל בלילה בוער באש. והנה נזכרו כפי הנחתם הטבעית, הארץ, ועליה המים, והאוויר צמוד למים, והאש מעל האוויר, כי בייחדו האוויר על פני המים יהיה החושך אשר על פני תהום מעל הרוח בלי ספק. ואשר הצריכו לומר 'רוח אלוהים', מפני שכבר אמר שהיא נעה כלומר: מרחפת, ותנועת הרוח תמיד מיוחסת לה': ורוח נסע מאת ה' נשפת ברוחך ויהפוך ה' רוח ים וזה הרבה. וכיון שהחושך האמור תחילה שהוא שם היסוד, זולת החושך האמור בסוף שהוא האפלה, בא לבאר ולהבדיל ואמר, ולחושך קרא לילה כמו שביארנו, והנה נתבאר זה.\ג\עניין קריאת שם\ ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה'' קריאת שם לדבר מן הדברים באה להורות אמיתת מציאות הדבר ההוא ומהותו ,וזה כי כאשר זכר הנברא הראשון היה אור כאמרו ''ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור'' \ ומצאנו במקומות רבים שקרא דברים אחרים אור לפי  החיבורים האלהיים המחוברים על התורה באמרו ''כי עמך מקור חיים באורך נראה אור'' וכתיב ''כי נר מצוה ותורה אור ואומר ''נר אלהים נשמת אדם ,וקרא המצווה -נר והנשמה-נר  והחיים-אור והתורה-אור \ ואומר ''בית יעקב לכו ונלכה באור יי'' ונאמר ''ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה יי' לך אור עולם וגו' \מזה הרמוז כלו ומכל הדומה לו תבין מהות האור הנברא ביום הראשון ,ותכיר הפכו \ ובידיעה זו תבדל מזולתך ותכחר איך נקרא כל שם ושם מהשמות \ ותבין עניין ''ההבדל בצורה'' הנעשה ע''י הקריאה \ ותדע למה נבדל בזה השם שהוא עניין אמיתת קריאה על מה הוא נופל ולמה \ועם זה תגיע לידיעת התורה והמצוה \ ולידיעת הכוונה ,ותנצל מספיקות המחשבות השקריות,ותשכיל המושכלות האמיתיות,ואז תצליח ותשכיל בע''הוממה שאתה צריך לדעת כי אמרו ויבדל בין המים וגו'  אינה הבדלה במקום, שנעשה זה למעלה וזה למטה וטבעם אחיד, אלא פירושו שהוא הבדיל ביניהם ההבדלה הטבעית כלומר: בצורה, ועשה מקצת אותו אשר קראו תחילה מים דבר אחר בצורה טבעית שהלבישו, ועשה מקצתו בצורה אחרת והם המים הללו, ולפיכך אמר גם ולמקווה המים קרא ימים  הנה אמר לך בפירוש כי אותו המים הראשון האמור בו על פני המים אינו זה אשר בימים, אלא מקצתו נבדל בצורה מסוימת מעל האוויר, ומקצתו הוא המים האלה. ויהיה אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע וגו' כמו אמרו ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך  שהוא כהבדלה בצורה מסוימת. והרקיע עצמו מן המים נתהווה, כמו שאמרו הוגלדה טיפה האמצעית  וכן אמרו ויקרא אלוהים לרקיע שמים כמו שביארתי לך לבאר שיתוף השם, ושאין שמים האמור תחילה באומרו את השמים ואת הארץ, היא זו אשר נקראה שמים. וחיזק עניין זה באומרו על פני רקיע השמים לבאר כי הרקיע זולת השמים. ומחמת שיתוף זה שבשמות, פעמים קורא גם לשמים האמיתיים רקיע, כמו שקרא לרקיע האמיתי שמים, והוא אמרו ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים  ונתברר עוד בלשון זה מה שכבר הוכח, שכל הכוכבים והשמש והירח תקועים בגלגל כי אין חלל בעולם  ואינן על שטח גלגל כפי שמדמה ההמון, לפי שאמר 'ברקיע השמים', ולא אמר 'על רקיע השמים'. הנה נתבאר כי חומר מסוים היה משותף וקראו מים, ואחר כך נבדל בשלוש צורות: ונעשה דבר ממנו ימים, ודבר ממנו נעשה רקיע, ודבר ממנו נעשה מעל אותו הרקיע, וכל זה מחוץ לארץ, והנה תפש בדבר תפישה אחרת לסודות נפלאים. אבל לעניין שאותו אשר מעל לרקיע נקרא מים בשם בלבד, לא שהוא מין המים הללו, כבר אמרוהו גם חכמים ז"ל אמרו במאמרם ארבעה נכנסו לפרדס וגו' אמר להם ר' עקיבה כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכך כתוב: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.התבונן נא אם אתה מאנשי ההתבוננות, כמה ביאר במאמר זה והיאך גלה את כל הדבר אם התבוננת בו והבנת כל מה שהוכח בדברי חכמים  וידעת כל מה שאמרו בני אדם בכל דבר מהן.\ד\ענין  אבני שיש טהור\ הנה בספר יצירה כתיב שני אבנים בונות שתי בתים ור'ל שתי אותיות בונות שני דיבורי \הנה קרא לאותיות אבנים וקרא לתיבות בתים  \ומזה תבין סוד אבן שתיה שממנה הושתת העולם \ ותבין עניין אבן משכית ,ו''משם רועה אבן ישראל'' \ וכן תדע סוד ''ונטה עליה קו תהו ואבני בהו'' שהם אבנים מפולמות המושקעות בתהום שמהם המים יוצאים \ ותדע כי ממציאות אבני שיש טהור התחייבו שתי מציאויות וגם ארבע והם יצר טוב ויצר רע הנקראים ס'מ וכת שלו \ והבינם שסודם ארבע רוחות ,הנמצאות עם שפע הלכות ,השופע בנפש אשר הוא התחלת האדם ,והוא תכלית הכח, וממנו ייודע ענין היות התכלית  היד די \ ואבן ספיר לעדות עם לבנת הספיר שזו אבן טובה ,וזו אבן טובה,אך זו חלושה כחולשת הלבנה[בצירי תחת הבית] שסודה הלבנה,וזו אבן חזקה כחזקת האבן שסודה החמה \ וכאשר הלבנה מקבלת אורה מהחמה ,כן הלבנה היא מקבלת שפע מהאבן,''והסירותי את לב האבן מבשרכם'' \ ושני לוחות האבנים לעדות,וכן ''אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן'' \וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו, הטעם אשר מחמתו לא אמר ביום השני כי טוב, וכבר ידעת מאמרי חכמים ז"ל אשר אמרום בזה על דרך הדרש, וטוב שבהם אמרם לפי שלא שלמה מלאכת המים  ועוד טעם הדבר לדעתי פשוט מאוד, והוא, כל מה שהזכיר דבר מענייני המציאות שהתחדשו, הנמצאים לעולם, התמידיים היציבים, אמר בכך כי טוב, והרקיע הזה והדבר אשר עליו אשר נקרא מים, הדבר בו נעלם כפי שאתה רואה, לפי שאם תפרשהו כפשוטו בקלישות העיון יהיה דבר בלתי מצוי כלל, לפי שאין שם גוף אחר זולת היסודות בינינו לבין השמים התחתונים  ואין שם מים מעל האוויר, וכל שכן אם ידמה מדמה כי הרקיע הזה ומה שעליו הוא מעל השמים, תהיה מניעות הדבר יותר חמורה ורחוקה להשגה. ואם יתפרש כפי עניינו ומה שהכוונה בו, יהיה יותר נעלם, כי חיובי שיהא מן הסודות הכמוסים כדי שלא ידעוהו ההמון, [רלה] ודבר שהוא כן היאך אפשר לומר בו 'כי טוב', כי אין עניין טוב אלא שתועלתו גלויה וניכרת במציאות הנמצא הזה וקיומו לעולם, אבל הדבר שעניינו נעלם ואשר פשוטו בלתי מצוי כך, איזו תועלת גלויה לבני אדם יש בו כדי לומר בו כי טוב.\ה\סוד מים העליונים\ כתיב ''הוי כל צמא לכו למים'' הנה המים נודעים בקבלה ''ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'' והנה עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגים תחתיו \וכשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכו' \והרקיע עצמו מן המים נתהוה ,והמים ההמ הם מים בכח אצל המקבלים, ובפעל אצל הפועלים, ודומים למים בעצם,על צד ההמשלהוהקולוהממשלהואומר ''קול יי' על המים'' ואומר ''מים רבים כקול שדי'' ומהם נשפעים מעט מעט ומרוים הצמאים תמיד \ ופעמים שופעים לרוב ושופטיםושוטפים בני המבול המתחייבים בחמס המשחיתים דרך הבשר,אשר נאמר על כן ''נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשינה'' \ ומימי היאור נהפכים לדם וכל תקופה לעד נסתר,וכל מולד לעד נגלה,כי אין נולד בלא מים, \ והנה המילה בבשא הערלה להסיר לב האבן ולחדש לב בשר ואומר ''וימס לב העם ויהי למים'' ואומר מים רבים לא יוכלו לכבות  את האהבה ונהרות לא ישטפוה'' וכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבע ראשים'' והבן זה\ ומוכרח אני להוסיף לך ביאור, והוא, כי זה, ואף על פי שהוא חלק גדול מאוד מן המציאות, אבל אינו מטרה תכליתית להמשכת המציאות כדי שייאמר בו כי טוב, אלא לצורך שהיה הכרחי שתיראה הארץ, והבן זה. \:כבר חשבו חכמים רבים מפני שהלשונות הסכמיות והכתב ג"כ מוסכם וכן הנקוד, שלא יתכן מפני זה שיוכל אדם לשנות חלק מחלקי הטבע הכללי בשים עת מן העתים לא בשם ולא בזולת שם, ואמנם מה שבא מזה נכתוב או בקבלה בא בצורת משל על דרך שיבינו ממנו החכמים מה שראוי להבינו, והוא נמשל, ויחשבוהו הפתאים כפשוטו, מפני שאין בם יכולת להשיג כל דבר על בוריו, כי מפני שבני אדם ג', והם חכמים וסכלים ובינוניים, ולא יתכן למי שכותב דבר להודיעו לאנשי דורו בכלל וגם לבאים אחריו, שיכתוב מה שיכתוב על דרך שתשוה דעת החכם והסכל בו, הוכרח בעל השכל הכותב לכתוב דבר המספיק לכל איש, ברוב כפי מה שהוא, ועל כן היה כח בהסכמה להתקיים, ולפעמים תשתנה על פי רבים, וזו הטענה בעצמה כבר האמנתים אני וטענתיה לזולתי לפי דעתי סוד ה' יתברך, ר"ל שם בן ד' אותיות והמורכבים ממנו:ואמנם אחרי שקבלתי מהשם מה שקבלתיו, ראיתי שהטענה הנזכרת הביא אל בעליה לטעון חלשת השגת השגת השכל, והיותו חושב שמה שגוזר השכל האנושי כאשר הוא יכול להשיג קצת המושכלות, דין הוא שישיג אלה אשר הדמיון גוזר מניעתם, ואם יחשוב חושב שזה מושג בשכל, ניסרהו ונודיע לו שהשכל האנושי יש לו גבול יעמד אצלו ולא יעברנהו, ואם יחשוב לעבור יתבלבל ותשוב השגתו דמיונית בהכרח, ועל כן אין ראוי להכחיש המקובל התוריי, עד שיבוא מופת מושכל שיכחישנו בהכרח, וזה שכבר כל משכיל שלא יתכן להניא מופת מושכל להכחיש מופת מושכל, כי המפתים המושכלים הם אמת ודבריהם אמת, והם אשר נולדו מתבנית ההקש האמתיות בשני הקדמות צודקות לפחות ובתולדה אמתית באמרך על דרך משל כל אדם חי וכל חי מרגיש, ואם כן כל אדם מרגיש וזה מופת מושכל לא יכחישנו שום משכיל, וכן אם יאמר לך אדם כל לשון מושכל, וכל מוסכם לא ישנה הטבע, ואם כן כל לשון לא ישנה הטבע, וזה מופת אחר שיתבאר במופת שכל לשון מוסכם אבל היות כל מוסכם בלתי משנה הטבע זה מושכל ראשון ולא יצטרך למופת הנה זה כולו אמת:אבל מה שהתאמת אצלינו אשר אמרנו עליו שלא עלה ביד אדם על דרך זו זולת הנביא, ולא כל נביא אלא הידוע אשר נזכר עליו זה הכח המופלא הוא שאמרנו, כי בהדבק שכלו המתפעל עם השכל הפועל כן יוליד בו מדע מחודש אצל הנביא שלא היה נמצא בו בפעל כי אם בכח, ובעת התדבקות יצא מה שהיה בכח אל פעל וחדש בו חלק, ודמה זה מצד אחד לשנוי הטבע, מפני שהטבע הוא ברוב או כמה שהוא דומה לכל או לרוב, נוסף בו ג"כ מפני שכלו שכל פועל בפעל דומה לחלק הכולל הכל, ובהיות שכל האדם משכיל כל המושכלות שתחתיו כולל את כלם, ואז יתכן לקבל שפע מכח השפע ההוא, יוכל גם הוא לתת צורה חלקיית בחומר חלקיי, בדמות פעל הטבע המתפעל בהויה ובהפסד בצורה חלקיית קצה זמן, ומפני שהטבע הכללי קיים, יאריכו ענייני פעולותיו החלקיות זמן יותר ארך, ממה שהאריך פעל שכל הנביא, שהוא לא יעמד עמו תמיד, ועל כן ראוי ליחס הפעל ההוא המשתנה על פי שכל הנביא אל מי שיהיה סבה ראשונה לשנוי ההוא שהוא השם, ומפני שהנביא לא ישיג את השם אלא מתוך ידיעת השם, כמו שהפילוסוף השלם לא ישיג את השם אלא מתוך מעשיו, יחסנו אנחנו וכל מי שקדם לנו בהסכמה שוה, זה הפעל האישי המשתנה מדרכי הטבע המיני אל שם השם, ואמרנו שבכח השם עשה הנביא מה שעשה, והשם הוא אחד ושמו אחד, וזה דבר שלא יושג בהרגש ולא בדמיון ולא במושכל ראשון, אבל יושכל אחר מופתים רבים מושכלים, ויש לנו טענות רבות ברורות מקובלות ומושכלות, שהיינו יכולים לאמת בם מה שאמרנוהו על דרך ספור, אבל לא נכתב זה החבור על כוונת כן, אלא שכוונתינו בו לכתוב הענין המקובל והמוסרו בקבלה, ואע"פ שכבר השכלנוהו גם כן שהוא כן, ואי אפשר להיות זולתו אחר שקובל, וגם הושכל, ועל כן נכתוב ממנו המקובל, ואם יזכו גם כן החכמים והמשכילים יבינו, ולא יבינו כל רשעים, והרוצה לבחון יחקור וימצא:ואחר זה תדע כי הכחות הכלליות אשר בכל המציאות הם י' ספירות בלימה, וסודם י' שמות בסבוב י"ה, והם הנזכרות אשר כתבנום, וידוע כי חצי י' הוא ה' ובחבור מה שקדם אל ה' עמה תמצא י"ה, ובמלואו הוא יו"ד ה"א, והיה הנמצא המחובר הו"ד אות ד' ויהיה הסוד דו"ד הו"א, והנה החשוק הנותן החשק בלב החושק והעד אהוב הו"א, ומפני שבין ב' אוהבים ב' חלקי אהבה שהיא שבה דבר אחד, בצאתה לפעל הורכב השם בב' חלקים, והוא שתוף אהב"ה אלהי"ת שכלית עם אהב"ה אנושית שכלית והיא אחת, כמו ששמו כולל אחד אחד, מפני חבור מציאות האנושי עם המציאות האלהי בעת ההשגה השוה עם השכל, עד היותו היא והוא דבר אחד, וזהו כחו של האדם שיוכל לקשור החלק התחתון וידבק בעליון, וירד העליון וינשק את הדבר העולה לקראתו, בדמות החתן המנשק את כלתו בפעל מרב חשק אמתי מיוחד לתענוג שניהם מכח השם: